סיפור על נמלה בודדה

צמצם פוקוס

היי זו אני. סוחבת לבד. קשה לי ולפעמים נדמה לי שאני לא מסוגלת. מביטה מסביב, לא רואה אף אחת. כנראה שרק אני איבדתי את הדרך. זה כבד, ממש כבד. אני מרגישה שללא עזרה אני עלולה כל רגע לקרוס. אך אני לבד, צריכה למצוא את הדרך בכוחות עצמי.

מתחיל להחשיך. אינני יודעת לזהות כעת ולאתר את הדרך חזרה. נשארת במקום. במקום. במקום. בלי לברוח. אור ראשון של בוקר מפציע. אני חששתי ונשארתי ערה, רועדת. חששתי שדבר מה רע יקרה לי, אני לבד פה הרי. ואין אף אחד איתי.

הרחב פוקוס.

הלכנו יחדיו, כולנו. נקלענו לאבן, התפזרנו ואבדנו אחת את השניה. אור ראשון של בוקר הפציע. שם מספר מטרים ממני, נמלה נוספת קמה וחשה לבד. מטרים ממנה חברה נוספת. עוד חברה רחוקה, אך בעצם קרובה.

לא ידענו, כל אחת חשבה. חשבה שלבד. אנחנו מפוזרות בשטח. זמן מה איננו רואות ואיננו נראות, למרות קיומן של אחרות. אחת אחת סוחבת. סוחבת את בדידותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s