בליל של נורמות

בשעת מפגש, מולנו הגננת.

הגננת מדברת. ילדה שיושבת צמוד אליי מתחילה לדבר איתי. אבל הגננת מדברת, היא יותר חשובה כרגע, צריך להקשיב לה!

אני מחליטה להתעלם מהילדה הזו שמנסה לשוחח איתי. הגננת רואה, מעודדת ומחזקת אותי: "מיכל, כל הכבוד לך שאת לא עונה לה".
הגננת אוהבת אותי! אולי כדאי שאמשיך לרצות אותה? אבל…איפה עובר הגבול?

ה"גננת" שבי… תלבשי חזייה. את צריכה להיות נקייה, מסודרת, מאורגנת. את צריכה להיות נעימה, מנומסת. את צריכה להיות ייצוגית. בעבודה, במשפחה. את עו"סית ומאמנת אישית, גם אם זו תקופה קשה, את לא אמורה להביע חולשה.
בכלל, את צריכה גבר! ו"בקרוב אצלך" ו"אפשר לשדך לך מישהו?"

אם תעברי על הכללים, את תהיי מוזרה. אנשים יעירו לך, יחשבו שאת חלשה. אסור לאבד שליטה.
אלה הכללים. זה המשחק. המגרש, הלוח, זה החברה.
עברת על הנורמה? קבלי את קלף ה"סנקציה".

נורמה. מה היא? למה היא קיימת? היא טובה. זה חשוב. זה עושה סדר. כן. אבל, אני מרגישה שאני מעט נעלמת שם בתוך בליל הנורמות.
אפשר להמציא משחק חדש? אפשר שנחשוב ביחד, אפשר שאני אחליט מה טוב לי? מה נכון עבורי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s