איך אוכל לסרב לבקשה מבלי להתנצל ועדיין להתחשב בצד השני?

ב

להגיד "לא" – רק המחשבה להגיד "לא" יכולה לעורר באנשים רבים רתיעה ורצון לשמור על ההרמוניה. עולה גם החשש מהתגובה של הצד השני. אולי הוא יכעס, אולי יפגע? אולי יגיד לי ש"את לא מתחשבת, את מתחשבת רק בעצמך?" אולי ימנע ממני משהו שאני צריכה… אולי יפסיק את הקשר איתי? עולים פה חששות סביב תחושת השייכות, סביב המשכיות הקשר עם אותו אדם – דחיה = אשאר לבד. גם אם אתם לא באמת מאמינים לזה, אני חושבת שלמדנו לחשוב ככה. כשההורים אמרו – אני לא רוצה לשמוע לא, את תעשי מה שאני אומר – סבירות גבוהה שזה ייקח ילד בבגרותו בסיטואציות של אמירת "לא" לפחד שצרכים הישרדותיים לא יענו. אז בתור ילדים באמת היינו תלויים בהורים כדי לשרוד. הפחדים האלה יכולים להכניס אדם למצב של רצייה חברתית.

איך אפשר לדעת אם אני נמצאת ב"מצב של רצייה"? כשאני שומעת בתוכי את המילים "נו טוב.." או "שיהיה" או "גם ככה רציתי.." אני מזמינה את עצמי להתבונן פנימה, אולי אני במצב של רצייה. קרה לכם? ה"נו טוב" הזה. נו טוב, אז נפגש בשעה שלא בדיוק מתאימה לי. אז אביא לך ספר *למרות* שאני רוצה להמשיך לקרוא אותו. אתנדב בפעילות *למרות* שיש דברים אחרים שמטרידים אותי. אזהה מחשבות כמו – אני צריכה להתחשב ברצון שלי בקשר הזה, אני צריכה להתחשב באחר, אני *צריכה* (במובן של have to). דרך נוספת לזהות – אם התמונה הראשונה והעיקרית שעולה לי – היא מה הצד השני צריך (need). הוא עייף, הוא רוצה להגיע מאוחר יותר לדוגמא (אם אבדוק אגלה "למרות שלי זה לא מתאים"). אני רואה את זה שהוא עייף, ולא חושבת על מה קורה איתי כאן ועכשיו, אולי יש לי השתוקקות או דחף ממש שמורגש פיזית, לעשות מה שביקשו ממני. מן דחף כזה לעשות. מכירים את הדחף הזה?

אם עשיתי את מה שביקשו ממני מבלי שאחווה שזו בחירה מלאה, ארגיש שוויתרתי על עצמי – ארגיש כעס, אשמה, אולי אפנה לאפיקים של האשמת הצד השני. חוויה של בושה עלולה להתעורר – חוויה מאוד מאוד כואבת ומתסכלת – "מה, אני לא יודעת לדאוג לעצמי? אין לי שליטה על עצמי?". האם הכאב שבלעשות משהו שלא עובד עבורי – האם הוא לא מספיק גדול כדי לבחור לדאוג לעצמי? השלכה נוספת – מה יקרה בקשר הזה בטווח הארוך, האם ארצה להמשיך את הקשר, בידיעה שלא הצלחתי לשמור על עצמי, האם ארצה להמשיך ליזום ולהיות אקטיבית או שאולי אתפוס מרחק?

רגע !stop מה אם אפשר גם וגם ולא רק או או? שגם הצרכים שלך יסופקו וגם של הצד השני? שלא צריך לוותר על עצמך בשביל שלאחר יהיה יותר טוב וכדי לשמור על הקשר? (כרגע – מבלי להכנס לסיטואציות מול בעלי סמכות או כששומעת דרישה). אולי עולה – אני תלויה בקשר הזה, אם האדם הזה ינתק את הקשר איתי, אאבד מערכת תמיכה חשובה. מסכימה! נבדוק אם אפשר גם לשמור על עצמך וגם שהצורך של הצד השני יתמלא.

קןדם כל וברגע הסיטואציה – עצור את פרץ המחשבות והדחף לעשות! קודם "עזרה ראשונה". הדבר הראשון הוא לעצור, כי במצב של רצייה יש סיכוי לאבד את החיבור עם עצמי, יתכן שתעלה בך חוויה של ניתוק, אולי שיתוק וריחוק מעצמך. נסה להתבונן פנימה ולשאול : מה עובר עליי?- מה אני מרגיש, מה אני צריך, מה עשיתי ומה רציתי לעשות. עצירה אפשר לעשות דרך מדיטציה, דרך בחינת מחשבות, דרך בקשה לקחת מרחב בתוך או מהאינטראקציה ("אני צריכה מרחב כדי להתחבר רגע למה שחי בי / למה אני צריכה כרגע" – אפשר לענות בכל דרך שתעבוד עבורך). אם הינך בסיטואציה שאי אפשר לחלוק מה עובר עליך, אפשר לעצור על ידי יציאה לשירותים או דבר מה אחר. גם אם באותה סיטואציה לא הצלחת, זה כל כך אנושי (: חשוב להמשיך להתבונן בה אחר כך.

עכשיו מחוץ לסיטואציה נבדוק – קחו על דוגמא אחת ולעבוד איתה, ממש עכשיו, לעצמכם דף ועט. קודם כל, התבוננו פנימה.

כתבו שם של אדם שרציתם לסרב לדרישה או לבקשה שלו. מה היתה הסיטואציה? תארו אותה בכתב ואת ההתרחשות. מי עשה ואמר מה? מה היתה הבקשה ששמעת? ציירו שתי עמודות – להסכים לבקשה, עמודה שניה לסרב לבקשה. מתחת לכל כותרת – כתבו את המחשבות שעוברות לכם. מה יקרה אם אגיד כן? מה יקרה אם אגיד לא? מה זה יעשה אותי, איך זה ישפיע עליי, על הקשר? לאחר מיכן, בדקו מה עומד מאחורי כל המחשבות האלו – מה הרצון הפנימי? מה יושב שם בפנים, מה המהות של המחשבה, מה ייתן לכם להגיד "כן" או "לא"? האם זה החוויה של החופש, לדעת שיכבד את הבחירה שלכם? את העצמאות שלי? כשאני אומרת "לא", משהו מסתתר מאחורי זה. נבחן את הצרכים מאחורי כל צד – זה שאומר "כן" וזה שאומר "לא". מצורפת טבלה של צרכים ורגשות למאמר זה, נסו לעבוד איתה.

לפעמים הדחף לסרב לבקשה נובע מרצון לשמור על תחושת הבחירה, אם שמעת דרישות רבות במהלך חייך, תחווה בקשות שאפשר לסרב להן כדרישות, ברגע שתתחבר למה שעובר עליך בפנים ותנסה להבין מה קורה בצד השני, תוכל להבין מה באמת אתה מרגיש לאור הבקשה שהופנתה אליך – להענות או לסרב מתוך האמת שלך, ולא כדי לשמור על הבחירה שלך או כדי לשמור על הקשר.

לדוגמא – אם חברה מבקשת ממני לבוא לשמור על הילדים שלה.. ואני נורא נורא רוצה להגיד כן (קרה לכם/ן?) כי עולה החשש שתתאכזב, כי אני יודעת שהיא עמוסה ומותשת, כי אני יודעת שהיא ממש תעריך את זה וכולי. מצד שני, אני רוצה להגיד "לא" כי אני רוצה להתעסק בנגינה, בקריאה, בשיחה עם אבא שלי או כל דבר אחר. *מה זה ייתן לי, אם אעשה דבר אחר שחשוב לי?* הנאה, מרחב, חופש, קשר עם אבא, נסו להבין מה זה ייתן לכם.

אחרי שהבנתם את עצמכם, נסו להבין מה הצד השני רוצה – היא רוצה גם חופש, גם פניות, אולי להרגיש קשר ותמיכה. ועכשיו בואו נעשה מישמש. איך אפשר גם וגם? שגם היא תחווה את התמיכה שהיא צריכה, וגם אני את המרחב שאני צריכה? פותחת סוגריים – שימו לב שעברנו מדרכי פעולה לצרכים (needs). אנחנו לא מתעסקים במה הבקשה אלא במה המהות של הבקשה. חזרה – אוכל לשתף בתכניות ובמה שהייתי רוצה "את צריכה תמיכה כרגע? שתוכלי לגשת ללימודים? (לחכות לתשובה, להכנס לחוויה של הצד השני ולהבין מה רוצה)? חשוב לי להיות שם בשבילך ולתמוך.. מצד שני חשוב לי המרחב כדי להשלים כמה דברים.. יש לי העדפה /אני מוכנה שאגיע שעתיים אחכ / לשעה במקום שעתיים/ אנסה לסייע לך למצוא מישהו שיוכל – זה יכול לעבוד עבורך"?

משהו ממה שקראתם דיבר אליכם? מוזמנים ומוזמנות לכתוב לי מייל על כך Michalosh4@gmail.com

לסדנאות לתקשורת מקרבת – פנו אליי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s