איך להיות בהקשבה?

איך גם כשאני מקבלת ביקורת, אוכל רגע לעצור, לפני שהתגובות האוטומטיות מתבטאות במלל החוצה, בצורה שעלולה להיות מרחיקה?

איך אוכל להביא את עצמי באותנטיות גם כשהשיפוטים בראש עולים ומציקים?

בפעולה פשוטה ומהירה?

אני מדברת פה על סיטואציות שבהן אני מסוגלת רגע להתחבר לעצמי. אני זקוקה להתכנסות פנימה.

דרך אחת לעשות את זה, זה לעצום עיניים. זה מאפשר לשיח הפנימי להגיע למודעות, מה שמאפשר לעצור את התגובה האוטומטית.

הדרך הזו היא מתודה שאני משתמשת בה במעגלי הקשבה בין גברים ונשים, שמעתי תגובות שונות נוסף לאתגר (והוא ישנו) –

"הייתי בכיסוי עיניים כשהגברים ענו על השאלות. שמתי לב שעולות לי תגובות, ואני ישר רוצה להגיב, אני עוצרת את עצמי ובודקת, מה גורם לך להגיב עכשיו? מה ייתן לי להיות יותר בהקשבה, איך זה ישפיע על מערכות היחסים שלי?"

מזמינה לצפות בסרטון, ואני סקרנית לשמוע – איך זה נגע בך?

מוגש באהבה, מיכל יאסו