ביקשתי משהו ממישהו, מישהו ביקש ממני. למרות שזה נשמע כמו בקשה, יתכן שחוויתי את זה כדרישה או להפך.

מה קורה כשהצד השני חווה את הבקשה שלי כדרישה ומגיב בסירוב וכעס או נכנע ומבצע מבלי באמת לרצות?

ומה אם אני חווה את הבקשה כדרישה?

קודם כל, זה ממש בסדר! זה כל כך טבעי, אני לא מכירה אדם שלא חווה אנרגיה של דרישה בחייו. זה נוגע בפצעים הכי עמוקים שלנו, הרצון להרגיש שייכות, להרגיש שיש לי בחירה במה שאני עושה, שיש בטחון בקשר.. ברגע שחוויתי דרישות רבות בילדותי, יש סיכוי גבוה שאפרש בקשות של אחרים באותו האופן.

נעבור לצד השני – כשאני באה עם בקשה והצד השני חווה את זה כדרישה, זה פוגע ביחסים בטווח הארוך. כשצד אחד מרצה כי חושש לסרב ותופס את הבקשה כדרישה, יתכן שיגיד "כן" ויעשה ואז יתרחק או יכעס, או יגיד "כן" ואז לא יעשה, וכו.

אני לא אומרת שאת או אתה אחראיים על הכל, אבל חשוב לקחת גם את זה בחשבון. זו נקודה רגישה עבור רבים ורבות מאיתנו.

💡ניקח בחשבון ש-ככל שחווית או הצד השני חווה יותר אנרגיה של דרישה "בבקשות" או "דרישות" בילדות, ככה יש סיכוי גבוה יותר שבקשה תתפרש כדרישה גם היום.
💡עוד לא הכרתי אדם שחופש הבחירה והאוטונומיה לא חשובים לו, ושלא חווה אנרגיה של בקשה בעבר בילדות או בחיים הבוגרים.

מה לעשות?

☀️אני מזמינה לבדוק, האם אני מוכנה לשמוע "לא"?
האם הקשר בטוח גם אז עבורי, עבור הצד השני? יתכן שלא, ומותר גם את זה. אבל רגע לתת תשומת לב לזה.
☀️כשאת מזהה שלך או לצד השני יש רגישות שם וזה כן חשוב לך,
אני ממליצה לשים סימן שאלה בסוף הבקשה ולוודא שזה ברור שמותר גם להגיד "לא", גם בכוונה הפנימית.
☀️זה כבר משחרר משהו, והעירפול שקיים שם מתבהר. שחור זה שחור ולבן זה לבן. כשהמגננה יורדת, אפשר לבצע פעולה מבלי כל הסיפורים של "דרשו ממני, זו שתלטנות" וכו.
☀️לתת מקום אם אני או הצד השני מביא חשש להגיד "לא", לנשום לשם, לתת מקום לתחושות. מותר לנו.

🪷 מזמינה לשתף אותי איך הטיפ נגע בך ומה זה עורר בך.
🪷מזמינה להעביר למי שזה רלוונטי עבורו או עבורה ויתרום לו.ה.

באהבה, מיכל יאסו

אגב משתפת שאנחנו בעיצומו של קורס "דיאלוג ומערכות יחסים בגישת תקשורת מקרבת" בפרדס חנה – הקורס מספק העמקה ותרגול בנושאים האלו, כדי לקבל פרטים על הקורס הבא אנא פנו אליי באופן אישי.