היי חברים וחברות, 

כל כך קשור בעיני להתייחס לחזרה לשגרה מהחגים, כמעבר ושינוי שמצריכים הסתגלות.

כמה מילים על מעברים ושינויים: 

השינוי למעשה קורה כל הזמן.

המחשבות, הרגשות והתחושות מתחלפות מרגע לרגע.

אפילו העור שלנו מתחלף, האטומים והמולקולות נעות. 

ועדיין, יש שינויים עם פוטנציאל להרעיד את המערכות הרגשית והפיזית הקשורות זו בזו. 

כל שינוי מבקש הסתגלות למציאות חדשה (גם אם מוכרת!). 

למעשה, בתהליך של "התאבלות" הנפש בתהליך הסתגלות למציאות חדשה.

כן, התאבלות יכולה להיות לא בהכרח על אבדן קשה של אדם אהוב,

אלא גם על שינויים שקורים, על משהו שהסתיים, משהו אחר שהתחיל.

דרך הבעה עצמית וקבלה של החוויה כפי שהיא,

נוכל לאפשר תהליך הסתגלות מועיל ומהיר יותר. 

מותר בעיני לתת מקום לתסכול, כאב או באסה להגיע. וגם לשמחה ולחגיגה. 

אומרים לי "כן, אבל זה לא עוזר להתקע ברגשות כל הזמן"

ואני אומרת – הרגשות כל הזמן קיימים!

אם אני לא מאפשרת לרגש מסויים להגיע ולזרום, לדוגמא יתכן שאני סולדת מרגש של דכדוך, הוא ייתקע שם.

רגשות הם כמו מים, אם לא מקבלים מקום לנוע בו ולקבל סירקולציה,

הם נתקעים ונוצרים בהם יותר חיידקים ויש נטייה להמנע משתייתם.

ומה קורה כששיפוטים מופיעים "את אמורה להיות במקום אחר, היית אמורה כבר להתרגל מחדש…"

אפשר להביא את הקול הפנימי שאומר "זה ממש בסדר שזה מה שקורה כרגע, שזה מה שאני מרגישה"

בעגה המקצועית קוראים לזה תיקוף, או ולידציה. 

אחת הטכניקות הכי חשובות בעיני כדי לייצר שיח פנימי אמפאתי, מקבל וחומל יותר. 

לא סתם גילו שטיפולים שיש בהם יותר אמפתיה מביאים תוצאות טובות יותר. 

תוכל.י לתת לעצמך חיבוק עצמי וסקוויזי, תהיה החוויה אשר תהיה

מאחלת שתהיה הסתגלות נינוחה לכולנו !