הצבת גבולות – מאשמה לחמלה

תמיד חשבתי שאם אני מציבה גבולות, זה אומר שאני פוגעת במישהו, דבר שהציף בי אשמה. התעוררה בושה כשחשבתי שאם אני מציבה את הגבולות שלי זה אומר גם שמשהו בי לא בסדר. נשמע מוכר? מוכר מידי כנראה. כשאני בוחנת את סוגית האשמה והבושה בהצבת גבולות, אני לא מצליחה להתעלם מהעובדה שיש מאפיינים תרבותיים, מגדריים ולאומיים סביבה….

לפעמים אני רוצה חיבוק ולפעמים…

פגשת מכר, מישהו שלא ראית הרבה זמן או אדם אחר.. והוא בא לקראתך לחבק אותך ואת/ה לא לגמרי רוצה את החיבוק ואז יש קטע כזה.. "נו… טוב.. שיהיה.. זה רק חיבוק, זה נגמר תוך רגע" ואז עולה בך תחושה של חוסר נוחות עם משאלה לשמור יותר על הגבולות שלך לדבר על גבולות זה לא בושה…