"איך זה בשבילך"?

המשפט הזה משתלב יותר ויותר בתקשורת שלי עם אחרים/ות, מאז שנחשפתי לגישת תקשורת מקרבת (NVC תקשורת לא אלימה).

מכירים את זה שאתם מבקשים משהו מאדם קרוב? יש דרכים שלמדנו לבקש, או להציע הצעה/רעיון.

אנחנו מציעים את ההצעה ושואלים – זה בסדר? זה סבבה? עכשיו בקשה לי אליך: קרא/י את השאלות הבאות והעלי תמונה בדימיונך שבה מישהו שואל אותך שאלות אלה:

"אפשר לבוא לישון אצלך היום?"

"זה סבבה שאעשן בתוך הבית?"

"אני יכולה לקבל חיבוק?"

איך זה בשבילך לדמיין את השאלות, איזה תשובות עולות בך? האם עלו בך תשובות של "אממ אוקיי/בסדר/סבבה/לא יודעת/צריכה לחשוב על זה…" או תשובה של "כן" או "לא" חזק וחד משמעי, האם תהיה תשובה כנה ומורכבת יותר?

אם אנחנו כמהים לחיבור טוב יותר במערכות היחסים שלנו, נרצה כנות, נרצה שהאדם שמולנו באמת יגיד – איך הרעיון באמת נשמע לו/ה?
אני סקרנית – מה קורה מתחת ל"אמממ אוקיי"? האם האדם שמולי באמת באמת מוכן ובבחירה מלאה?

אבל "זו אחריות שלו להגיד אם לא מתאים לו!"

"למה אמרת כן אם אתה לא באמת יכול/למה את לא כנה איתי"?

"למה עשית חצי עבודה?"

כדי להזמין כנות, שאל/י באופן שהאדם השני יענה בכנות מבלי לחשוש למה התשובה תגרום. באופן שירגיש שבאמת אכפת לך לדעת האם הוא רוצה או לא רוצה את הדבר שביקשת. היא תדע שאכפת לך מהבחירה שלה.

מבלי לחשוש שתשובתו תגרום לתגובה לא מקבלת. ההזמנה לאדם שמולנו – באמת באמת להגיד – "מה עולה בך כאשר את שומעת את הבקשה/שאלה שלי"?
אז מזמינה לבדוק ולהתבונן בבקשות מאחרים/ות –

האם כדאי להכניס את "איך זה בשבילך?" ומתי?

שימו לב ודמיינ/י שנשאלת "הייתי רוצה לעשן כרגע בבית, אני תוהה איך הרעיון הזה עבורך?"

איך הגוף מרגיש עם זה? האם תשובה אחרת עולה בך מהניסוח הקודם? האם זה מזמין יותר כנות, חיבור וביטחון בתקשורת?