אנחנו רצים אחרי ה"אושר" כל חיינו. קונים, מרזים, יוצאים, מתחתנים, מביאים ילדים, עושים ספורט ועושים הכל כדי לעכב את ההזדקנות שלנו, או עורכים מסע של התבוננות אישית. האם כל הדרכים מובילות לאושר? מה בעצם מוביל לאושר?

אפשר לומר, כי רוב האנשים חווים חוויה כלשהי של אושר במהלך חייהם. האם הם נחשבים כ"אנשים מאושרים"? נראה שלא. האם "אנשים מאושרים" הם באמת מאושרים כל הזמן? בנקודה הכי גבוהה מבחינת מצב הרוח? גם לא. אנשים "מאושרים" הם כאלה המצליחים להוציא את העוקץ גם מהדברים השליליים, תוך כדי שהם רואים את התמונה הכוללת, לא רק צד אחד של הקוביה (שכן לקוביה יש צדדים רבים).

כאשר תולים את האושר בדבר חיצוני, יכול לקרות אחד משני דברים במהלך הזמן: או שמאושרים – אושר מדומה, או שלא. לדוגמא, בחורה שחושבת שאם תרזה אז תהיה מאושרת, כי החברה תאהב אותה ותעריך אותה. בפועל, צד אחד של המטבע, הוא שאם היא תרזה, יתכן שתחוש טוב עם עצמה (אולי תחשוב שאחרים מעריכים אותה יותר, זה יעלה את הביטחון העצמי שלה). הצד השני, של אותו מטבע, זה מה קורה כשהיא משמינה? אז המצב רוח יורד? אז פתאום היא לא שווה כמו שהיא הרגישה כשהייתה רזה יותר? האם הערכתה העצמית תלויה באיך שהיא נראית ולא חסרת תלות בדברים חיצוניים? המטבע הוא אותו מטבע. האושר הוא אושר מדומה, פנטזיה, לא אמתי.

כאשר גבר חושב שרק אם יקדמו אותו בעבודה אז יהיה שווה בעיני החברה ובזה תולה את תחושת שביעות רצונו, באמת ירגיש טוב יותר אם יקדמו אותו. תחושה זו עלולה להסתיים, כאשר תועבר עליו ביקורת, או שיפטרו אותו או שיורידו אותו במעמדו בחברה, או שלא יצליח במשהו שעשה. האבסורד הוא, שככל שהוא יתלה את אושרו וסיפוקו בקידום, ככה הוא עלול לשים לעצמו מקלות ברגליים. שכן הוא יתנהג כאילו הוא "חייב" את הקידום ויעשה "הכל" בשביל זה. התנהלות שכזו עלולה להיתפס בעין לא יפה. אותו מטבע, צדדים שונים, אושר מדומה.

אז מה הפתרון? הפתרון הוא לחקור, ולהבין את עצמך טוב יותר, עד שתמצא/י את הדרך להעריך את עצמך, לא משנה מה המשקל שלך, מה אופק הקידום שלך בעבודה, באם יש לך בן/בת זוג, ילדים, חברים וכדומה. איך עושים את זה? חוקרים: מה יגרום לי להרגיש שווה עכשיו בעיני עצמי או בעיני החברה? החקירה צריכה להקיף את כל התחומים, ובאופן מעמיק, על מנת שנגיע לשורש העניין, לתשתיות הכי בסיסיות המחזיקות בפועל את בניין המחשבות שלנו.