האם קרה לך, שכל כך רצית להיות עם מישהו, שכל כך פחדת שלא תצליחו לבנות מערכת יחסים? שפרשת כל התנהגות שלו ככזו שמשקפת את חוסר רצונו להיות איתך? האם קרה לך, שיצאת עם מישהי וחששת שתעזוב אותך, כי אם תעזוב אותך תישאר "בודד"?

בחרדת נטישה, אנחנו תולים בבן או בבת הזוג שלנו את האושר שלנו, את הערך העצמי שלנו ורואים בו או בה את הסיבה לכך שאנחנו שווים. הפחד ממה שיקרה אם תשאר לבד מביא איתו התנהלויות שדווקא מרחיקות את הצד השני. ממה נובע הפחד להיות לבד?

לאיזה רווק או רווקה לא קרה שנשאלו "אז מה עם זוגיות"? "למה היא לא בזוגיות"? אמירות אלו יכולות להישמע במקומות שונים ותחומי חיים שונים: החל ממקום העבודה, חברים, מכרים, או סתם אנשים שלא מכירים. המילים "בקרוב אצלך", "יש לי מישהו לשדך לך" ואמירות רבות אחרות, מבטאות תפיסה חברתית לפיה האדם חייב להיות בזוגיות, שטוב להיות בזוגיות ו"לא טוב היות האדם לבדו".

האם זה בהכרח נכון? האם כל זוגיות היא טובה לכל אחד? האם כל הזוגות חשים מאושרים בתוך הזוגיות? מי לא שמע על זוגות שנמצאים ב"בכלוב מזהב"? אם כך, האם זוגיות זה דבר טוב או לא טוב? האם אפשר בכלל להחליט על כך באופן גורף?

על מנת לבנות מערכת יחסים זוגית טובה ומספקת צריך לחוות תחושה של הערכה עצמית אמתית, מחוברת לקרקע ולמציאות עצמה ומתוך היכולת לקבל דברים כמו שהם, פשוטו כמשמעו. היכולת לקבל את עצמך ולהבין שהחסרונות שלך לא אמורים לגרום לך לאהוב את עצמך פחות. יכולת זו היא שתקדם את הגעתך לזוגיות.

ובחזרה לנושא המרכזי – חרדת נטישה מתרחשת כאשר יש מחסור במענה לצורך קיים. המחסור יכול להיות בצרכים שקשורים להערכה עצמית, לאהבה ללא תנאי של עצמך, לביטחון עצמי או כל סברה שחסרה לך תכונה כזו או אחרת. לעתים אנשים אינם מודעים לכך, אך עשויות לנהל אותם מחשבות שונות המתנות את ערכם העצמי בהימצאותם במערכת יחסים רומנטית. "כשאהיה במערכת יחסים רומנטית, אהיה מספיק שווה; מאושר/ת; אצליח יותר בחיים (קריירה, חברים, ועוד ועוד)". יתכן שאתה נאחז במחשבה שהקשר עם בת זוג שיש לה את התכונה או המאפיין שאין לך ושנראה לך שיש לך צורך בהם (כגון: ביטחון עצמי גבוה, מקובלות חברתית, מוחצנות ועוד) יגרום לכך שאתה עצמך תהיה בעל אותן תכונות. ודאי שבמערכת יחסים זוגית ישנה למידה והפריה הדיית ואנו משתנים בתוך הקשר, אך רק במידה מסויימת.

כל הצרכים האלה הם משמעותיים לנו ובצדק. כאשר אנו מאבדים או עשויים לאבד את התנאי לקבלת מענה לצרכים אלו (הימצאות במערכת יחסים רומנטית), עלולה להגיח תחושת חרדה. כאשר אתה חש שאתה מקבל את כל אלה, בזכות הקירבה לבן או לבת הזוג, התחושה היא טובה. אך ההרגשה הטובה הזו היא כמובן זמנית מאחר שהיא תלויה בדבר כלשהו, שעלול להיעלם, ולעיתים אף נעלם. הרי, האם בן או בת זוג יכולים להיות כל הזמן מפרגנים, אוהבים, יוצרים קשר, כל היום 7/24? האם לא יכול לקרות מצב של דחייה גם בתוך מערכת יחסים אוהבת? האם לא יכול לקרות מצב של חוסר יצירת קשר עקב עיסוקים שונים? יכול גם יכול. כמובן שזה לגיטימי שיש תלות. כולנו בני אדם, ישנה תלות רגשית אחד בשניה. אך עד כמה התלות הזו גדולה, מה העוצמה שלה, מה עוצמת הנפילה במידה ואכן יש פרידה?